החלטה בתיק ת"א 10233-07

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב רשלנותו      המקצועית של הנתבע מס' 1, רופא במקצועו.

2.         לפניי בקשה לצירוף חוות דעת נוספת מטעם התובעת בתחום הפסיכיאטריה.

3.         לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' שפיר בתחום הכירורגיה הפלסטית. בהתאמה, הגישו הנתבעים חוות דעת נגדית וביום 16/11/08 ניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית.

            לאחר שהתובעת חזרה בה מבקשתה לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט ניתנה ביום 17/1/10 הוריה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית: התובעת תוך 75 יום והנתבעים תוך 45 יום לאחר מכן. ברם, תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת הוגשו רק במהלך חודש אוקטובר 2010 בשלושה מועדים שונים. במסגרת תצהירים אלה, הגישה התובעת, ללא אישור בית המשפט, חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה (והשווה: רע"א 8862/10, אופק נ' פרדי (2011)). משביקשו הנתבעים את הוצאת חוות הדעת הונחה בקשה זו שלפניי.

            לעניין זה יושת אל לב שאף ממועד מתן חוות הדעת (7/9/10) לא אצה לתובעת הדרך וחוות הדעת  הוגשה לבית המשפט, לראשונה וללא אישור כאמור, ביום 10/10/10.

            נהיר כי התנהלות זו, שאך תמציתה הובאה לעיל, מעכבת את הטיפול בתיק תוך השחתת זמן שיפוטי לריק. וזאת יש לזכור - כנגד זכויות התובעת עומדות זכויות הצד שכנגד כמו גם האינטרס הציבורי שבית המשפט אמון על שמירתו.

4.         אין בעובדה שהתובעת הזכירה טענות בתחום הנפשי בכתב התביעה כדי להכשיר את מחדלה מלצרף חוות דעת רפואית בתחום זה לכתב התביעה כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות").

            לטענת התובעת מחמת חיסרון כיס לא יכלה לעמוד במימון של יותר מחוות דעת אחת מאחר והאירועים נשוא התביעה הביאו לפגיעה קשה בהכנסותיה. ברם, לא הובאה לפניי כל ראייה לתימוכין בטענה זו הנטענת בכלליות בתצהיר התובעת מיום 10/2/11. מה גם שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהתובעת הצליחה לגייס את הסכום הנדרש לשם קבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה, בשלב בו לשיטתה, מצבה הנפשי הידרדר והכנסתה המצומצמת "...הלכה ופחתה עם הזמן" (ראה גם הנטען על ידי התובעת בפני המומחה מטעמה - עמוד 9 לחוות הדעת).

            יתירה מכך. התובעת טוענת באותה נשימה כי הבינה שלשם הגשת כתב תביעה די בצירוף חוות דעת בתחום הפלסטיקה (ראה: סעיפים 6 ו-8 לתצהיר). טענה זו, אם בכלל, עניינה ביחסים שבין התובעת לבין באי כוחה ולא לכאן.

            התובעת מוסיפה וטוענת כי קביעת אחוזי נכות נפשית תגרום לפגיעה נוספת בפרנסתה משלא תוכל להתמודד במכרזים ביטחוניים וציבוריים למתן שירותי תחזוקה וניקיון (ראה: סעיף 10 לתצהיר). גם ביחס לכך לא הובאה לפניי כל ראייה ובכלל זה כי התובעת ניסתה להתמודד במכרזים במועדים הרלבנטיים ו/או כי התובעת נדרשה להשיב על שאלון הכולל נתונים בדבר מצבה הנפשי כתנאי להשתתפות במכרזים אלה.

            יתירה מכך, לא נהיר כיצד טענה זו מתיישבת עם טענותיה האחרות של התובעת ובכלל זה הטענה כי כבר בעת הגשת התביעה חלה פגיעה קשה בעסקיה אשר הקשתה על פרנסתה עד מאוד (ראה: סעיף 7 לתצהיר).

            מעבר לכך, במהלך ישיבות קדם המשפט לא העלתה התובעת כל בקשה לעניין דא ולא הוגשה כל בקשה לארכת מועד לשם הגשת חוות דעת נוספת.

            נהפוך הוא. בתיק זה הוגשו לא פחות מארבע בקשות ארכת מועד להגשת תצהירים מטעם התובעת שכולן כאחת נומקו בעומס עבודה אצל בא כוחה. אין בכל הבקשות זכר לכך שהארכה נדרשת לשם הגשת חוות דעת נוספת.

5.         מקום בו לא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה המקורי, כבמקרה דא, נדרש תיקון כתב טענות (ראה: בר"ע 6098/92, זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד ז(3) 651).

אכן, כטענת התובעת, בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכח לתקנה 92 לתקנות, במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, כפי שהודגש ב-רע"א 3385/08, מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (2008):

" ... לא בכל מקרה ירחב השם ויד הנימה הליבראלית תהא על העליונה. לדידי רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק "ההוגן"; יש לבחון אם עשוי צד לרכוש על-ידי התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו.

ט"ז. המחבר ש' לוין... מציין... בפרשנות תקנה 92 את מורי הדרך או התמרורים, כלשונו, שהציבה הפסיקה כדי לשקול את האינטרסים הרלבנטיים, והוא מסווגם לשלושה: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, ואינטרס הציבור (ואוסיף - שבית המשפט מייצגו לדידי ביעילות ההליכים); אכן, ככל שהשאלה נשוא ההליך "אמיתית" יותר, כך יגבר האינטרס לאפשר את התיקון. המחבר ד' שוורץ... "מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי בשיטת הדיון האדוורסרית ... המשמעות המוצעת לעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן".

ערכים נאמר כאן; בשעה שנבחנת התנהגות צד בהליך יש להשקיף עליה במבט ערכי.

י"ז. כל אלה איפוא שיקולים שצריך שינחונו ככל שהמדובר בתקנה 92, וכמובן יחבור להם תמיד השכל הישר".